ממצאי החקר:

בחקר ניתחתי שמונה כתבות מהעיתונות המקוונת ואתרים חדשותיים,תוך שימת דגש על תיפקוד התקשורת-האם מבנה או משקפת מציאות בסיקור. 

רוב הכתבות שהתייחסו לעיר ירושלים ומצאתי כי בכתבות אלו היה חוסר קבלה של קהילת הלהטב. למשל באחת הכתבות נכתב "לא רוצים את החרפה הזו בעיר", בכתבה נוספת נכתב ש "הם אסון למדינת ישראל". שימוש בביטויים כמו חשוכים,בהמות,רוצחים ,תישארו בארון או בחושך,ואחד הביטויים הקשים "אנשים מעורטלים ההולכים בצורה זנותית" .

יתרה מזאת, באחת הכתבות רב כתב מכתב לראש העיר בירושלים בבקשה להוריד את דגלי הגאווה המפוזרים בעיר והשתמש בתיאור "דגלים שמכערים את העיר". מצאתי שבאחת הכתבות נערך מצעד באווירת הפגנה ולא אווירת קרנבל בדומה למצעדים בתל אביב והסיקור משתנה בהתאם לכותרת המצעד.

 

לעומת זאת, בכתבות מעטות ובודדות המתייחסות גם הן לעיר ירושלים וגם לערים אחרות,מצאתי כי קיימת היערכות והבטחה מצד המשטרה באשר לשמירה על שלום הציבור וטיפול בנחישות בכל גורם שיש לו כוונה או ינסה לשבש את מהלכו התקין של המצעד. כתבה נוספת שביטאה יחס חיובי כלפי קהילת הלהטב, בעיר חיפה נערכו כבר 13 מצעדי גאווה ואלפים של אנשים ותושבים השתתפו במצעד וראש העיר אמר "אנחנו אוהבים ומקבלים את כולם" ובכתבה צורפו תמונות של ילדים נערים צעירים ומבוגרים צועדים וזה הראה על קבלה של הקהילה בעיר הזו. 

 

לסיכום הממצאים, ניתן לומר כי רוב הכתבות הדגישו באופן חד משמעי ושאינו משתמע לשתי פנים את הניכור ,שנאה,הסתה וגזענות שיש כלפי הקהילה הלהטבית, וכך ניתן להבין כי התקשורת מסקרת את אירועי הקהילה בצורה מוטה,מבנה מציאות,עושה שימוש בביטויי אפלייה ,סטריאוטיפיזציה,מיסגור הקהילה כבעייתית חריגה יוצאת דופן . 

היבט נוסף,

התקשורת מעצימה את ההבדלים התהומיים בין האוכלוסיות השונות בחברה, כמה שהחברה היא זו שלא מקבלת את קהילת הלהטב והביטויים הקשים והסטיראוטיפים מייצגים זאת. ברוב גדול של כתבות החברה היא זו שלא מקבלת ומתייחסת ביחס שלילי ומפלה כלפי קהילת הלהטב.

התקשורת חוטאת לתפקידה האובייקטיבי ומסייעת להבנות סדר יום וקשה מכך,מעצימה כסוכנת חיברות את השנאה וההסתה כלפי הקהילה הגאה.

על התקשורת לעשות חשבון נפש.