- סקירה אקדמית
בפרק זה אציג ארבעה מאמרים חשובים ומעמיקים אשר מציגים תמונת מצב על סיקור הקהילה בדגש על מצעדי הגאווה, לאורך השנים
על פי מאמר "גאים מדי" שכתב דן כספי, מדובר על כך שהתקשורת דוחה מיעוטים, שהתקשורת מבטלת ומכבה נושאים ואנשים חשובים לחברה ובחברה, בעצם במאמר רואים שלמיעוטים ולקהילה הגאה ובפרט יש ערך חדשותי נמוך, ושהתקשורת מבנה מציאות, שהתקשורת מראה לנו צדדים שליליים או לא מראה בכלל, ככה שהנושא הופך למוזר, לא נורמטיבי ואף חולני . הוא לא חלק מה "נורמה" ואז נוצרת הומופוביה גדולה. מהמאמר אפשר להבין שאו שמדברים על הקהילה הגאה אבל לרעה, או שלא מדברים בכלל.
ציטוט מתוך המאמר : "מבחינות רבות, המיעוט ההומו-לסבי שונה מכל יתר המיעוטים. להבדיל, המיעוט ההומו-לסבי סובל מאי-לגיטימציה ועצם זכות קיומו מוטלת לעתים קרובות בספק. גם הנראות שלו מוצנעת בדרך כלל, ולו רק כדי לחסוך מבוכה ואי-נעימות. על כן לא מקרה הוא שמאבק המיעוט ניטש על זכויות יסוד ובאמצעים בלתי שגרתיים, ולעתים אף מתריסים כלפי חברת הרוב." ציטוט זה מתקשר לדילמה שלי כי מצוין כאן שהקהילה היא מיעוט מוצנע ועצם זכות קיומו מוטלת בספק.
על פי מאמר "הזמן הורוד" שנכתב על ידי עדי סמריאס מדובר על כך שהיו כתבים ועורכים שהפריע להם שאין אובייקטיביות בכל הנוגע לקהילה, שמבנים לנו מציאות עקומה. ציטוט מתוך המאמר שמחזק זאת " להיות גיי היה מחוץ לחוק והסיקור התקשורתי נע בין גועל למציצנות, עד שקבוצה של עורכים וכתבים צעירים מלאי תעוזה עשתה מהפכה. עכשיו הם חוזרים לימים ההם" אז הם פרצו שערי עיתונים וגרמו לנושא זה להיות בכותרות בצורה הבולטת ביותר, הם עשו שינוי בשביל סיקור טוב יותר בעיתון ובתקשורת כולה, עיתונאים אלה ניסו לשבור סטיגמות ולשנות את המסגור שנוצר בחברה הישראלית.
במאמר באים לידי ביטוי אנשי תקשורת מזן אחר הנלחמים בדיעות הרווחות,במיין סטרים,ומנסים לשנותן.
סטריאוטיפים המלווים לאורך שנים,פרשנות הגובלת בגועל,שבירת מוסכמות שהתקשורת ככלל מניעה.חשוב להביא גם את הקול האחר,גם אם הוא במיעוט.
על פי מאמר "שתי אמהות מול אמא ואבא" שנכתב על ידי צוות בטיפולנט, ניתן לראות נתונים אשא מראים שילדים שגדלים במשפחות חד מיניות הם מוצלחים וזהים למשפחות אשר מכילות אמא ואבא, זה בעצם מנפץ את הסטראוטיפ על הקהילה הגאה. בתקשורת היה מקרה של הומופוביה אשר רפי פרץ אמר שילדיו בריאים וגדלו במשפחה בריאה ככה שאין שום סיכוי שהם יגדלו להיות חלק מקהילת הלהטב, מאמר זה מנפץ את הסטיגמות ומראה שגם כאשר ילדים גדלים במשפחות שמכילות אמא ואמא או אבא ואבא הם גדלים להיות מוצלחים ובריאים ללא כל הבדל לעומת ילד שגדל במשפחה "נורמטיבית" שמכילה אמא ואבא. ציטוט המראה ומחזק את דברי :"ילדים שגדלו במשפחות בהן יש שתי אימהות לסביות או בי-סקסואליות, הם בריאים נפשית ופיזית במידה זהה לילדים שגדלו במשפחות בהן יש אב ואם, כך מצא מחקר שהסתמך על סקר הבריאות הלאומי לילדים של הולנד. החוקרים, מאוניברסיטת אמסטרדם, השוו את נתוני בריאותם של ילדים מכמאה משפחות ובהן ההורים הנם אם ואב, לכמאה משפחות ובהן זוג אימהות."
ד"ר גלעד פדבה מציג סקירת מצעדי הגאווה בירושלים כערך באתר ויקיפדיה המתבסס על מאמרו: "נעלבים באופן טבעי? ארבע פרדיגמות בשיח התקשורתי ההטרוסקסואלי אודות מצעד-הגאווה בירושלים".
ניכרת מגמה של שוויוניות וסובלנות ההולכת ומתגברת בשנים האחרונות, כאשר ב2018 הוצא פסק דין המחייב את עיריית ירושלים בשם חופש הביטוי.ציטוט מתוך המאמר המחזק זאת:
"יש להתיר את המצעד בשם עקרון השוויון וההגנה על חופש הביטוי"
הקהילה ההומו-לסבית מבקשת לקיים אירוע פומבי, בו יינתן ביטוי לאופיה ולייחודה. היא מבקשת להיחשף בפני הציבור הרחב, כדי שיכיר אותה, וכדי שיכיר בה. חשיבותו של האירוע פועלת כלפי חוץ וכלפי פנים. הוא נועד לחשוף את בני הקהילה לציבור הרחב, ובד בבד, לחשל את החוליות המקשרות בין בני הקהילה בינם לבין עצמם, ולחזק את ביטחונם הפנימי בדרך החיים שבחרו להם. בחברה דמוקרטית, זכותו של כל אדם וכל קבוצה להביע ולבטא את ייחודם בדרך הרצויה להם במסגרת החוק, ובכלל זה בחשיפה בפני הציבור הרחב בדרך של אספה ותהלוכה. זכות זו היא זכות חוקתית, המצויה ברף העליון של זכויות האדם
— השופטת אילה פרוקצ'יה, בג"ץ 5277/0.
בהתאם לכך בתי המשפט אף חייבו את עיריית ירושלים לתלות דגלי גאווה לאורך מסלול המצעד ולתמוך בו כספית, על פי אותם קריטריונים לפיהם היא תומכת בתהלוכות ומצעדים אחרים.
הציטוט מבטא את הצורך בהכרה של הקהילה,באמצעות אחד מסממניה בציבור הרחב -מצעד הגאווה. קיים כאן ביטוי לעובדות מתוך השטח, עובדות המייצגות את המציאות.
במאמר מצויין כי ב2015 אירע הרצח המחריד של שירה בנקי אשר שינה את כל דפוסי החשיבה והקצין את תחושות הציבור כלפי הקהילה הגאה,תוך התמקדות בסטריאוטיפים ודעות חשוכות. זהו אחד האירועים אשר גרמו לי לעסוק בדילמה שלי,מתוך רצון עז לחולל שינוי.
בגזר דינו של הרוצח כתבו השופטים:
"בהגיעו לתהלוכה, היה הנאשם נחוש בדעתו שלא לאפשר את המשך התנהלותה ולמנוע את סיומה בשלום. מעשיו, שבאו בעקבות כך, לא באו מתוך אהבת האל אלא מתוך שנאת האדם והם נבעו מתוך קנאות עיוורת שאינה מסוגלת להבחין באחר. בשם אמונתו הדתית עצם הנאשם את עיניו ואטם את אוזניו בכל מה שנוגע וקשור לכבודם ולגופם של אחרים אשר דעתם אינה כדעתו, אורח חייהם אינו כאורח חייו והשקפת עולמם שונה. כל אשר הפגין הנאשם היה שנאה ואטימות לב. הנאשם קם באלימות ובפנאטיות לפגוע בגופם ובנפשם של בני אדם ובמעשיו אלו גילה אֶרֶס ולא חסד, ונפש אטומה לכל דעה שונה ולכבוד האדם באשר הוא אדם."
בציטוט זה מתוארת דעה , דעתו של הרוצח מבוססת על קנאות עיוורת , על שנאה על פנאטיות ואטימות לב.